Acerca de

SS_DSC7733.jpg

פינת הסיפור הקצר

השעה 18

השעה 18:00 כבר מאוחר,

מתארגנת כדי לסגור את הסטודיו בכדי לרוץ הביתה, להתקלח, להתלבש, להתייפייף ויאללה לחתונה של ליאת.

 

אני נטע ויש לי סטודיו לעיצוב אופנה שבו אני מוכרת בגדים שעצבתי. לא משהו פנסי, אבל דופק הופעה, אין א גוד ווי.

אויש, שתיים מתקרבות לחנות, פותחות את הדלת ונכנסות. "יו, אין לי זמן" אני חושבת לעצמי.

הן גם נראות כאילו אין להן זמן. הבלונדינית אומרת "שלום, באתי לבחור אאוטפיט לארוע, הוא עוד מעט ואין לי מה ללבוש".

"יש לך כוס מים, דבר ראשון? אנחנו הולכות כבר שעה ברחובות ומחפשות" נזכרה החברה

"באת לי בול!" עניתי בנסיון להתלהב במקסימום שלי "בטח שיש לי כוס מים, קחו חמודות" (לא ממש)

"בואי תראי, יש לי  פה שמלה שחורה שנראת כאילו פשוטה, אבל היא מה זה פגז" (גם אני הולכת ללבוש כזו לחתונה שלי, כלומר של ליאת, ממש עוד מעט), עניתי בעוד התלהבות אחרונה שהקרבתי מעצמי.

"חשבתי על משהו קצת יותר צבעוני, כזה שמח" הבלונדינית בקטע מפתיע (את חושבת שיש לי זמן שתמדדי את הצבעוני ואז תקחי את השחור)

"הנה קחי גם את זו". דחפתי לה איזה משהו ורוד כדי שתחליט מהר, את שתיהן דחפתי לה ליד כשהשחורה למעלה, בתקווה שתבין את הרמז.

"תשאירי את הכוס מים פה" חיוך חיוך מצידי, בנסיון להראות רעננה אפילו שזה סוף היום.

"ממי, עדיף לך לא לבלוט בחתונה הזו, קחי ת'שחור" נזכרה החברה השחרחורת (חברה חכמה ויעילה, חד משמעית)

נכנסת הבלונדינית לתא ויוצאת עם השחורה

"כן, צדקת אין לי מה לעשות עם הורודה, השחורה הזו סבבה, אני אקח אותה וארוץ לטרסק" הבלונדינית ברגע של א-בלונדינית.

"מה, גם את נוסעת לטרסק" (מה הסיכויים אני אומרת לעצמי וממש לא מאמינה, טוב יש כמה אולמות, נו)

"כן, זו חתונה של משה, האקס שלי. הוא מתחתן עם איזו מישהי, מתחיל ב-מ'" (וואהו)

"אה, איזה קטע גם אני הולכת לחתונה בטרסק אבל משה וליאת, לא ב-מ'" (את חיה בדסנילנד ילדה) אני, הילדה

"כן, שמה ליאת ב- ל', התבלבלתי" הבלונדינית

פתאום מתחלפים פניה של הבלונדינית מורוד ללבן והיא מסתכלת ב"מבט" הזה בחברה השחרחורת.

"נו, מה, תגידו כבר" אני פולטת

"ליאת היא חברה שלי, אנחנו מכירות שנים, היא ממש מקסימה, את תראי ומה הסיכויים יו" - אני עוד לא קולטת שזה לא קשור בליאת.

"כמה היא חברה שלך? החברה הזו? ממש- ממש?" הבלונדינית נשארת בלונדינית ולוגמת מים מהכוס, אני עושה לה ריפיל כי היא כ"כ צמאה ושותה את הכל, כמו גמל.

"חברה ממש טובה, היא אחלה בחורה" אני מתבלבלת

"טוב, נו, סיג, תגידי לה כבר" השחרחורת מזכירה את קיומה "אפשר גם מים יקרה?"

"נו, די כבר בנות, עכשיו שאתן יודעות שגם אני ממהרת, יאללה, מה הקטע?"

אני אומרת את זה ומוזגת עוד מים גם לחברה, חושבת בראש איך אצטרך לשטוף את הכוסות האלה מהר-מהר ולרוץ, מקווה שהשיער והשאר ישתפו איתי פעולה בהתארגנויות.

"טוב, שתדעי לך שהחברה שלך..." המתח בשיא והבלונדינית משתתקת

"מתחתנת עם גבר מכה"

אני כבר לא מחייכת, לא מאחרת, ממש נלחצת, עכשיו מגיעה הדילמה הגדולה, אומרת או לא אומרת משהו לליאתי, אולי לא כדאי שאלך בכלל לחתונה.

"עכשיו אני צריכה כוס מים" אני אומרת ברעד וכל התמונות שלנו מהתיכון רצות לי מול העיניים, ההורים המקסימים, האבא המגן, החיוך שלה, כל הבחורים הכי שווים שרצו אותה. כזו כוסית ודווקא אותו היא בחרה, מכולם?